מה יהיה עם המחשבות... מה יהיה עם הגעגועים? אני כמעט ולא יכולה יותר, כל כך מחזיקה את עצמי שלא לפנות אליך בעצמי ... אז אמרת לי מזל טוב ליומולדת ואכן הופתעתי מאוד... אבל למה מרגישה שלא מספיק לי? אני יודעת את הסיבה... כי אני רוצה אותך כאן איתי, כאן ועכשיו.. :(
כל התקופה הזו בה אנחנו לא בקשר כלל, כל דקה ושנייה שעוברת... כל רגע, כל זמן כלשהו שאתה לא כאן נראית לי פשוט כמו נצח... אני באמת מרגישה שמשהו טוב עומד לקרות בתוך תוכי בלב שלי...! אבל גם כל כך קשה מצד אחד להמשיך כך... היום ישבתי עם סבתא שלי, וסיפרתי לה המון המון חוויות שלנו יחד.. את כל הרגעים המשמעותיים האמיתיים בחיים שלי איתך... החל מההיכרות, הנשיקה הראשונה והלאה....
כל יום שעובר אני מנסה להדחיק את מה שהולך, מנסה להדחיק את זה שאתה לא כאן... ותכלס, עוד כמה אוכל? עד שיבוא יום ואני פשוט אתפוצץ עם כל ההרגשה הזו.. מבחוץ אני משתדלת לחייך, להיות בכיף עם עצמי ועם אחרים... בין אם זה בעבודה, חברים קרובים, משפחה... אבל האמת היא שבתוכי אני פשוט מתפוצצת, אף אחד לא יודע באמת מה שעובר לי בפנים שם בלב...
אני רק מתפללת חזק בכל יום לאלוהים שיתן לי את הכוח להתמודד עם הכאב והגעגועים האלה, שיתן לי את הכוח לנסות להמשיך להילחם... ושיחזיר אותך אליי ועל אמת... וברצינות!
אני אוהבת אותך :(

